אלבום תמונות
את הסרט הזה יצר כפר-הנוער בן-שמן.
ד"ר להמן מנהל המוסד ומוריו תכנו וגבשו את הרעיון. וקרה שהסרט מהווה סכום של תקופה בת 22 שנות יצירה, כי בעקב המלחמה נעקר המוסד ממקומו והוא הולך ומוקם עכשיו מחדש בעמק חפר על חוף הים בקרבת כפר ויתקין.
אין בסרט שחקנים. התלמידים משחקים את סיפור חייהם הם. נערים ונערות אלה נצלו מזוועות המלחמה באירופה, מהגיטאות, ממחנות השמדה.
הם מצאו בארץ-ישראל מקלט ומרגוע - ואת הדרך לחיים חדשים.
במוי: הלמר לרסקי
מוסיקה: פאול דסאו
מנהל היצור: אוטו זוננפלד
עוזר לבמאי: יוסף זלצברגר
צילומים:
ס. אלכסנדר - רוברט ציללר
נפתלי רובינשטיין - ריכרד לוינזון
השיר "אדמה" מאת חנן איזנשטט
עבוד שירים עממיים ארץ-ישראליים ע"י שבתאי פטרושקה
מעבדה "סרט לאומי" תל-אביב
במאי הדיאלוגים: צבי לביוש
לראש השנה סרט עברי, זאת היא כמעט מסורת חגיגית, כמעט דבר של קדושה הכורך געגועי-חג, והמוציאנו מן החולין למועדים-לשמחה.
היום, סרט עברי יהיה אשר יהיה הוא עדיין בגדר של בן יחיד ואין לנו אלא לברך על בכורים ראשונים ומועטים אלה, הבאים עלינו לטובה רק מתקופה לתקופה ואף לא לכל הרגלים אלא פעם בשנה, לאחר ימים נוראים. זאת היא עובדה משמחת-מצערת, שלולא זכינו לה כלל היינו כואבים עליה יותר ואילו היתה הופכת חולין, היתה מביאה לנו סיפוק-רוח רב והופכת חולין לחג של קבע.
בראש השנה הקודם הגישו לנו את "דמעת הנחמה הגדולה", ולראש השנה הנוכחי את "אדמה". ובין הנחמה והאדמה באה בינתיים המדינה והתקווה היא לתקומה, לתקומה שלמה של הסרט העברי המפרפר עדיין פרפורי בראשית ומחכה לידים גואלות.
את הסרט "אדמה" אפשר לציין בתור סרט דוקומנטארי טוב החורג מתחום היומן וסרטים קצרים של צילומי הווי והוא עומד, לכאורה, על סף הסרט העלילתי. ויש לו לסרט זה מצע רציני והוא רעיון חזוני מגובש, הלובש צורה מוחשית על ידי המציאות עצמה.
המציאות כאן - הנוער ששרד מגיא ההריגה, שכל קרקע נשמט מתחתיו הן רוחני והן פיזי והפרובלימה היא פרובלימה חינוכית: אין להחזיר לנוער תועה זה, הספוג יסורים ועינויים, את האמונה בחיים וקרקע מוצקת לרגליו, בתחום ההגשמה הכללית של עם, הקם לתחיה בארצו. והפתרון הוא: אדמה. אדמת המולדת המחכה לגאולה ע"י הנוער המודרך לגאולתו הוא.
בהביאנו בחשבון, כי הסרט לא היה מטרה בפני עצמו, אלא נוצר במיוחד כדי להציג לראווה את מפעל כפר הנוער של בן-שמן, יש להודות כי סרט תעמולתי זה ניתנה לו משמעות כללית, המלמדת על התחדשות החיים הלאומיים על אדמתנו. ואין כל פלא, איפוא, שאנו מוצאים בו רעיונות וקווים כלליים שכבר נוצלו גם בסרטים אחרים דוקומנטריים-למחצה ועלילתיים, שהעלו על הבד את הארץ ובעיותיה.
מבחינת המטרה שהציב לו הסרט, ההצלחה היא מכסימלית ואם גם חסרה כאן הדרמטיות הצרופה ועלילה ספרותית-פילמאית לכל יסודותיה ופרטיה הסרט גדוש בסצינות בעלות אפקטים ליריים משכנעים. והסצנה רבת-המשמעות של הדלקת נרות-חנוכה, המסמלת את הנסים, הנס של הימים ההם והנס של ימינו, ואת הקשר ההדוק בין גבורי המולדת מאז ורוח הגבורה המפעמת כיום בנוער השואב את חוויותיו מאותה כברת ארץ, אותה האדמה הקדמונית - סצינה זו היא הקטע היפה ביותר והממצא ביותר את רעיון הסרט.
שני דברים המציינים הישג מנקודת-מבט טכנית-פילמאית של הסרט "אדמה" הם ראשית מלאכת הצילום שנעשתה ומצד שני ביצוע התפקידים של הילדים לפני המצלמה.
לא מן הדברים הקלים הוא להכשיר עשרות רבות של ילדים למלאות את תפקידם לפני מצלמה כך שיישארו טבעיים כמו שהם, מבלי שתורגש לחלוטין התאמצות מצדם. ואכן, אם גם מופיעים הם בדמות עצמם, גילו כל הנערים והנערות כשרון מיוחד והבנה למשימתם ועשו את מעשיהם בנאמנות למציאות ובכל הרצינות של שחקנים ממש. ומורגשת כאן היד המדריכה של הבמאי ובלי כל ספק משמעת מרצון להוראות המדריכים-המורים. ואלה שהוטלו עליהם תפקידים בולטים, ובפרט תפקידו של הנער מרדכי, מלאו את תפקידם באותו כשרון משחקי המצוי אצל אמני בד ממש.
התמונות בסרט הן בהירות וברורות. מלאכת הצילום כאן משובחת יותר מאשר בסרטי שחור-לבן, שנעשו עד היום אצלנו. זו היא התקדמות הראויה להכרה מלאה שהרי זהו צעד חשוב קדימה מבחינה פילמאית-טכנית מצד אמני הצילום היושבים בקרבנו.
צלומי החוף, הילדים בחבורות צילומי-הפנים-והחוץ, צילומים מקרוב של הדמויות וראשיהן נעשו באור המתאים המבליט את הפרצופים והבעתם. מלאכה נקיה ובקיאות. זהו הישג ראשון במעלה באיכותו של הסרט.
הבימוי של כל סצינה בפני עצמה בוצע בהבנה רבה בהתאם לאפשרויות, והדבר מתבלט במידה רבה בריקודים השונים וריקודי האורה בפרט. בסרט זה מופיעים רעיונות הבימוי והצילום שלובים כל-כך אחד בשני, שיש לזקוף הצלחה זו על חשבון כשרונם המיוחד של שני הצדדים גם יחד, של הבמאי ושל הצלם. בסך הכל מורגש שהיתה כאן הגישה הראויה לאמנות הבד.
גם הצד הקולני שב"אדמה" עשוי הפעם לפצות אותנו על האכזבות שהנחילו לנו הסרטים הארצישראליים הקודמים. הפעם שמענו את קולם של המשתתפים בשפתם הם והקריין האנגלי המסביר את שלבי העלילה לא הפחית את דמותו המקורית העברית של הסרט. גם המוסיקה שחוברה במיוחד עבור הסרט, הוסיפה לגבש את שלמותה של יצירה פילמאית זו. וסרט דוקומנטרי טוב, המזכיר את עבודותיהם של גדולי אמני הסרטים הדוקומנטריים (פלהרטי, וסטיינבק) עולה בהרבה על כל סרט רגיל ויכול לעמוד בדרגה אחת עם טובי הסרטים העלילתיים.