סיפר עליו חברו שלמה, מבית-הספר היסודי: "מיד עם בואו של רמי לבית-ספרנו, התגלה לעיני נער רב-גוני, שהיה משכמו ומעלה בכל התחומים. ברוך כישרונות היה, הצטיין בלימודים - למרות שבדרך כלל לא היה משקיע בהם מאמץ רב - בספורט ובמלאכת-יד. היה חסון כאלון ובעל כוח פיסי רב, שירש מאביו שהיה בנעוריו אלוף אגרוף. את כוחו לא ניצל מעולם בצורה שלילית. רמי היה טוב לב מאין כמוהו ותמיד הגיש עזרה לנחשלים בלימודים".
סיפר מחנכו מביה-הספר "כפר-גלים" : "זוכר אני את רמי - גבוה, אמיץ, מלא מרץ וכוח, עליז, מוכן תמיד לעזור לחבריו, לשמח את הסובבים אותו. חיוכו הטוב והרחב היה מביא לידי שמחה את כל הסביבה. המשמעת העיוורת לא הייתה לרוחו; הוא צחק לממושמעים ולצייתנים, אך במצבים קשים - בטיולים, במסעות, בריצות ארוכות, היה נותן דוגמה לשיתוף פעולה ולמשמעת לכולם. רמי היה תמיד ישר ואמיץ, לא ידע את המילה "פחד". גם מהאמת לא פחד. לעתים קרובות היה מתפרץ בכיתה, כשהרגיש שנעשה עוול כלשהו לחבר, ולעתים נפגע בשל האמת העמוקה שבו. רמי דרש הרבה מעצמו ומאחרים, היה חרוץ, מכין את שיעוריו, מתאמץ בבעיות הקשות, ודרש גם מחבריו שיתייחסו אליו ואל חבריו בהתאם. צניעותו ויושרו חיבבו אותו על התלמידים ועל המורים. היו לו דעות מקוריות ומאוד אנושיות, ומעולם לא הלך בתלם. הוא היה פעיל בכל ענפי הספורט, חייב היה להוציא את המרץ העצום שהיה טמון בו, ואהב גם את היופי שבספורט. הוא ניצל כל הפסקה כדי לרוץ, לזרוק כדור, לשחק בכדורגל. רמי אהב את כל צדדי החיים, אך במיוחד את העבודה, את האדמה ואת האדם. אלו היו שלוש אהבותיו הגדולות".
על רמי כחבר סיפר רפי: "רמי היה אב-טיפוס של הצבר החסון, השזוף, החייכני והטימפטי, הגיבור עם המכנסים הקצרים והסנדלים, התרמיל והמפה, חובב הטבע וחדור אהבת ארץ-ישראל על נופיה. זה שניחוח חציר ועבודת השדה היו מנת חלקו, והטרקטור והמחרשה - לחם מחייתו. כזה היה רמי. רמי היה חבר שאפשר היה לחלק עמו אלפי חוויות - עליזות ונוגות, חבר שידע לצחוק ולהשרות אווירה נינוחה, ושתמיד ידע להגיש כתף ברגע הנכון. מצד אחד יכולת לבצע אתו תעלולים קונדסיים הגובלים ב'עבריינות', ומצד שני יכולת לחפוס אתו רגעים של הרהורים. הוא היה הרוח החיה בכיתה, מעין שובב תורן, שאצלו הפקחות, החן והעליזות הלכו יד ביד. קסמו האישי הרב עזר לו ליצור קשרים עם כל אחד ואחד".