עודד
כאשר אני מסתכל בתמונתו של עודד אני נזכר בעודד הסובלן אשר תמיר קיבל הכל בשקט והבנה. גם לא מצא משהו חן בעיניו או הרגיזו, תמיר הגיב בשקט ושלווה האופיניים לו כל כך. לפעמים היו לו מיני שגעונות והיה תופס לו איזה דבר ולא הרפה ממנו עד שהגיע אל המטרה שהציב לעצמו.
אני זוכר כשהגעתי לכיתה וגרנו יחד בחדר אחד עם חגי ורמי המקום היחיד שהיה פנוי היתה המיטה העליונה מעל מיטתו של עודד. למרות קפיצות הקרב שלי אל המיטה וממנה היה עודד מקבל זאת בחיוך רחב, ולא רוטן על ההפרעה ונדנוד המיטה שהיה גורם לו "לגרעון בשעות השינה". גישה סובלנית זו היתה אופינית לו גם ביחס לשאר חברי הכיתה. קשה היה לראות את עודד רב או כועס על משהו. ואם כבר היה כועס היינו בטוחים שהיתה סיבה
רצינית לכך.
גם כשעזב את כפר גלים ועבר ללמוד לפי רצונו בבית ספר מקצועי המשיך להשתתף בפעילויות שונות והיה ממשיך להיות שייך לכיתה.
כך ישאר עודד טבוע בזכרוני, תמיד בדמותו החביבה והחברית.
אלדד