כשישבת מולי ולגמנו שנינו קולה זה הייתה אתה, ארנון, עם אותם תלתלים חומים הנופלים במקצת על המצח ועם אותן פנים חייכניות, והמבט הלבבי והחם הכמעט מלטף ארנון בעל הכתפיים הרחבות, שכל כך נעים להישען עליהן והידיים הגדולות. המחבקות בהרגשה נוסכת בטחון. כן זה היית אתה כשישבת מולי, ואני אהבתי אותך -
נירה