סגן יגאל רבנר ז"ל

קורות חיים

יגאל, בן רחל ודן, נולד ביום כ"ב בתמוז תש"ז (10.7.1947) בקבוצת נווה-ים ולמד בבית-הספר היסודי בקבוצתו ובבית-הספר התיכון החקלאי בכפר-גלים. אף- על-פי שלא הרבה לשקוד על שיעוריו היה תלמיד אוהב-דעת ולא התקשה בלימודים.

מנעוריו היה חבר בתנועת "הנוער העובד", והכל הכירוהו כאדם חברותי, עליז וחייכני, אופטימי ובוטח בעצמו. הייתה בו מידה של שאפתנות חיובית, שאין בה לפגוע בזולת, שכן דרש הרבה מעצמו ועמד בכך בכבוד. הוא היה ישר וגלוי-לב, פתוח לבריות, איש-שיחה מצוין, היודע גם להאזין לזולת. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, והיה בן נאמן ומסור להוריו ולבני משפחתו, שכינוהו בשם-חיבה "קיק'לה". עלם תמיר היה, חסון וחזק, בעל עיניים כחולות.

יגאל גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1967 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים נשלח לקורס קצינים ולקורס צניחה ובסיומו הוענקו לו כנפי צנחן. לימים הוצב בהיאחזות נח"ל "ארגמן" כסגן-מפקד והוענקה לו דרגת סגן. לאחר תקופה של שירות בנח"ל הועבר לחיל ההנדסה ואחרי שעשה אימון הסבה מונה לתפקיד מפקד-דוברה. הוא היה קצין אחראי, מסור ובעל-יכולת ויזמה. לדברי מפקדו היה "ישר ונבון, אהוד על כל מפקדיו ופקודיו". במלחמה בשנת 1967 לחם באום-כתף שבצפון בסיני והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". חברו-לנשק סיפר עליו, כי "כשנדרש ממנו המאמץ הוא היה מבצע אותו; לא היה להוט להיחשף יותר מדי, אך כשצריך היה לעשות משהו הוא ביצע את המשימה על הצד הטוב ביותר".

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים והיה נקרא לתקופות של שירות-מילואים עם יחידתו. משחזר לחיים האזרחיים שימש כאיש-ביטחון בחברת- התעופה "אל על" והרבה בנסיעות ברחבי תבל. לימים נשא אישה ולאחר נישואיו עזב את המשק והחל לעבוד אצל מעסיק פרטי. הוא הצליח מאוד בעבודתו, התקדם במהירות ולדברי מעבידו "הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר למה שחשבנו. לא רק שביצע את כל המשימות אשר הוטלו עליו בקפדנות ובמסירות, הוא גם קשר יחסי-אנוש והפך לידיד לכולנו. אני סבור שהיה לו עתיד אצלנו; הוא היה מסוג האנשים המצליחים בחיים".

במלחמת יום הכיפורים השתתף יגאל בקרבות נגד המצרים בחזית סיני. במהלך הקרבות, ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), באזור הגשרים על תעלת סואץ, השתתף יגאל במבצע צליחת התעלה ובפינוי פצועים. בפעולה זו נהרג בהפגזה של המצרים.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנווה-ים.

השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחים.

במכתב תנחומים למשפחתו כתב מפקדו: "ראיתי לפני בחור בהיר-שיער, בעל עיניים כחולות טובות. הייתה איזו תמימות במבטו הבהיר, קרנה ממנו אהבת-חיים שופעת, בצבצה ממנו הבטיחות. נכון היה ללכת לקראת כל אדם, להקשיב במבט גלוי, לשמוע ולספוג". ידידו כתב להם: "אני רוצה להדגיש לכם, שיגאל היה חבר וזה לדעתי נכס מספר אחד, שיש היום לאדם. אם הורים יכולים להתגאות בבן שלהם, הרי אתם יכולים להתגאות ביגאל. אני מתגאה בו עתה יותר מתמיד".

לזכרו ולזכר בני-המשק, שנפלו במערכה, פרסמו בני משפחתו וקבוצתו חוברת ובה מדברי חברים ומכרים על דמותו, כתבה עליו חברה: "אני חושבת על שמחת-החיים ורוחב-הלב שלו, על החיוך המשגע ועל הרבה הרבה חיים, אדמה ושורשים. יגאל של נווה-ים, ושלווה, הורים ואחים, ילד של שדות ואדמה, ומרק חם, ושמים והמון המון חיים"; חבר לנשק כתב: "מתחת למעטה החיצוני הקליל שכנה נפש אצילה ורצינית". חבר אחר כתב : "שתי תכונות היו ליגאל והן מייצגות את ייחודה של הדמות הזאת. ראשית, האופטימיות; שנית, חוסר-הפגיעות... להיפגע יכול היה רק על-ידי אדם הקרוב לו באמת. קשה מאוד היה להגיע לידי ריב עמו".