אלבום תמונות
שרק יהיה היום שקט
(מתוך עלון נחשולים 23.9.87, מאמר שעמית כתב על שירותו בחיל הים)
יום בהיר אחד מגיע לקיבוץ נחשולים מכתב שחזותית נראה שגרתי אבל לגבי הנדון - סלע עמית - עומד המכתב לשנות הרבה. מכתב מנוסה בלשון תמציתית מזמין אותי (בפקודה!) להתייצב לבדיקות ראשוניות לצבא הגנה לישראל.
עד כאן ברור. אצל כולם הסיפור מתחיל אותו הדבר. אבל בהמשכו, לאחר צו שני ומבדקי טייס ופסילה רפואית מטייס, מגיע עוד מכתב ובו עלון תמציתי בנושא חיל היום והזמנה להשתתף במבחני התאמה.
שואלים את דוש אם שווה, לא שווה, כדאי, טוב, מועיל, נחמד. ואחרי הרבה תשובות שמהן ספק עם הבנתי קורס חובלים מהו, הולכים למבדקים, מוזמנים לסדרת מיון (גיבוש) שבו מנסים לבדוק תכונות אופי מסוימות, ועד כמה מוכן בן אדם שיציקו לו, ותתפלאו - הוא מוכן להרבה.
אחרי המיון נקבע תאריך גיוס. בבקו"ם (בסיס קליטה ומיון) - שלא כמו חיילים שאינם מיועדים מראש לקורס, מבצעים רק את הדברים החיוניים כמו: זריקות, טביעת אצבעות, דסקית, נעלים, מדים ירוקים ומיד מעבירים אותנו לביתן חיל הים כדי לקבל מעיל כחול מדי א' וכמובן, שלא נשכח, מדים לבנים.
פה אפשר להגיד מתחיל הקורס. חודש של טירונות ב"גבעתי", שלגבי לפחות היה סבל מנטאלי איום ולא נרבה בדיבור על מנת לא לפגוע בידידי אנשי החטיבה. לומדים להקיף, לומדים לירות והכי חשוב לומדים מהר שחי"ר, זה לא זה!
בגמר הטירונות משוחררים לשישבת ומיד ביום ראשון מתייצבים בבסיס ההדרכה של חיל הים בבת גלים. על מגרש המסדרים של בית הספר לחובלים מסתדרים בשלשות וגלי מעין חרוד מעניק לסגן בלפר את ה"הקשב" הכי מצחיק שהנ"ל שמע אי פעם בחייו. בסקירה חטופה שמעניק סגן בלפר למסדר, אני נבחר מיד כבעל הנעליים הבלתי מצוחצחות וקבל עם ועדה אני מוצא מהשלשות על מנת שיוכלו ידידי להזין עיניהם בנס.
חותמים על נשקים, שק שינה, שמיכות והיישר במשאיות אל ה"סידרה" בעכו. הרבה ים, הרבה חול והרבה חבר'ה שלא בדיוק יודעים לאן הולכים, מה יהיה תפקידם בספינות ומה הם עושים ב - 06.00, חודש ינואר בבגדי ים בתוך הים.
פה אולי המקום להזכיר, שתפקידו של קורס חובלים להכשיר לקצונה בשלושה תחומים: מכונה, אלקטרוניקה ושייט. גם אני כקודמי אמיר, דוש, דודיק והצעיר אחרי, ערן, בחרתי או בחרו בי למגמת שייט ובמה אמורים הדברים.
חניך שמסיים במגמת אלקטרוניקה יכול להיות קצין אלקטרוניקה וכמותו גם קצין המכונה, אך שניהם לעולם לא יפקדו על כלי שיט בחיל הם אלא אם יבצעו הסבה לשייט. לעומתם, מוכשרים החניכים במגמת שייט לתפקיד ק. משמרת סטי"ל (ספינת טילים) ומתפקיד זה לאחר קורס פיקוד ימי יכולים להגיע להיות מפקד "דבור", קצין נשק בסטי"ל או ק. גנ"ק.
פה נעצור על מנת להסביר את ראשי התיבות הסבוכים האלה שאני נדרש להסביר כארבע עד חמש פעמים ביום.ואז ככה: גימל-גילוי, מכ"ם-עיניים ועד מערכות גילוי שיפה להם השתיקה. נון-ניווט, מפות, כוכבים וכו'. קוף-קשר, מכשירי קשר, מורס וכו'.
בסוף הקורס אפשר לבצע מבדקי התאמה לצוללות והמתאימים מבצעים מיד בתום הקורס הסבה לצוללות ושוכחים את כל הקשור בסטי"לים.
אחרי שלמען הסדר הטוב והרמת המוטיבציה, הבנו למה אנחנו שואפים. נחזור למהלך הקורס. שלב ראשון - טירונות ים, סדרת ימאות, מפרשיות חתירה, סדרת סירות גומי וכלים קטנים שדרכם לומד גם מי שמעולם לא הפליג בים את דרכיו הנסתרות של 2/3 העולם ובגלים הקרים ביותר. לאחר כמן סדרת "דבורים" מכירים את כלי הבט"ש (בטחון שוטף) של חיל הים מהבילג' דרך הפיול ועד המס והסיפון. מקרא" בילג' - תחתית הספינה שמתוך הספינה - במקום אליו במקרה הטוב נשפכים מים ובפחות טוב נשפכים שמנים. פיול - מעל הבילג' בנויה רצפה ובכדי להגיע לבילג' ישנם פתחים שהמכסים שלהם נקראים פיולים.
מס - המקום החשוב ביותר. חדר האוכל.
דרך ה"דבור" לומדים להכיר שגרת כלי שייט, חיי איש צוות בספינה - חיים שאני לא חוויתי ולא אחווה. לומדים להכיר את לבנון מהים ואת זווית הטלטול שמסוגלת הבטן שלך לסבול. למזלי, שלי סובלת לא רע.
לאחר מכן חוזרים לעכו לסדרת פיקוד שבה לומדים צורת חשיבה ותכנון צבאיים ומבצעים תרגילים של מבצעים על מנת ליישם תכנונים ולתרגל פיקוד.
השלב הבא שהיה בסטי"לים, כמו ב"דבורים" אבל יותר גדול, יותר מהיר, מפליג יותר רחוק ופוגע יותר עמוק. עברו שישה חודשים מאז שהתגייסתי - "רגילה" ראשונה סוף סוף.
עוברים לשלב שני והפס הבודד ששכן על כתפנו מאז הפלגת הסיכום בסירות גומי מעכו עד תל-רידאן מקבל דייר חדש, הפס השני.
שני פסים, שלב שני, נפרדים למגמות: מכונאים, שייטים, אלקטרונאים - מחזור אחד אבל כל מגמה גוף נפרד. הרבה לימודים בהרבה תחומים" מכונה, חשמל, אלקטרוניקה, מבנה אניות, יציבות כלי שייט, מטרואולוגיה, ניווט חופי, ניווט אסטרונומי (בעזרת הכוכבים) ועוד. קצרה היריעה מלהכיל. באמת הרבה לימודים אבל ... לא להיבהל! לא לגאונים בלבד. רק יסודות והכל על קצה המזלג, לזכור הרבה ולהבין כמה שיותר.
גולת הכותרת של שלב זה היא ללא ספק הפלגת הסיכום בה חוברות יחד שלוש המגמות על מנת ליישם את שנלמד בשלב ולבצע מבחני כשירות שהם תנאי מעבר לשלב הבא.
שלא כמו רוב ההפלגות התאפיינה ההפלגה שלנו בים גבה-גלי ובנתיב ארוך במיוחד, עד נאפולי שבאיטליה. פה אני חייב לעצור על מנת להביא בפניכם כמה מרשמי ההפלגה.
הנתיב שתוכנן לעבור מצפון לאי כרתים שונה עקב סערה קשה בים האגאי, שפרצי הרוח שלה הגיעו גם לצידו הדרומי של האי במהירות של 60 קשר או בעברית 108 קמ"ש. לאחר לילה של מחבוא מפני הסערה המשכנו לעבר מיצרי המסינה המפרידים בין המגף לכדור (בהתאמה - איטליה וסיציליה) והר האתנה הסיציליאני קידם את פנינו בתימרות עשן לבן. בים האאולי שאחרי המיצרים עברנו ליד האים האאולים וצפינו בתימהון באי סטרומבולי העגלגל והירוק ובכפר הדייגים השוכן לרגליו.
לנאפולי הגענו בשעת בוקר מוקדמת, כשאודם השמש מבצבץ מעל הווזוב ומאות שחפים לבנים חולפים בצווחות מעל סירות הדייגים הקטנות. רגעים ששווה בגללם אפילו לחתום ארבע שנים מתום הקורס.
כאן נקטע תאור פסטוראלי בצעקה של דריכה על יבלות. חמש וחצי שנים בצא? שואלים אותך, מה ת'משוגע, מורעל, מיליטריסט, מזוכיסט, פראייר עם תעודות? ואתה שבקושי יודע לאן אתה הולך ומה בכלל תעשה אחרי שנה וחצי בקורס, מנסה בכל כוחך להגן על הדרך שבחרת בעזרת מיני תירוצים משונים כמו: זה חשוב, זה מקצוע אחרי צבא, זה תנאים טובים. הכל חוץ מלומר את האמת, שאתה פשוט נהנה מזה, עם כל הטוב וכל הרע שבזה! ורק שהחבר'ה לא ידעו, כי אז באמת יחשבו שמשהו אצלך לא בסדר.
ושלא תחשבו שזה קל לשכנע את עצמך שאתה נהנה מהחיים של מסגרת ומשמעת נוקשה, לילות של תרגולים ותרגילים. זה הרבה התלבטות והרבה חקירות של לאן הגיע ההוא שעזב בשלב ראשון ולאיזה חיל אגיע אם אפול עכשיו ואם אעזוב מרצוני יתכן ויחתימו אותי אל התקופה שהייתי בקורס שעולה כל כך הרבה למדינה (ולי!).
וההתלבטויות ליוו אותי לפחות עד סוף הקורס. תמיד שקצת קשה או קצת משעמם או כשחבר טוב עוזב, או סתם כשיושבים לפעמים וחושבים: "מה לעזאזל אני עושה פה?" מה אני עובד כל כך קשה על תרגיל שהמחשב פותר אותו בצ'יק ולי הוא כבר שעה מציק.
חזרנו הביתה אחרי ההפלגה מזהים בעל פה כל כוכב בשמי הערב ויודעים לעבור גם בעיניים עצומות את הדרך בין צג המכ"ם אל דלי ההקאות.
שלב שלישי הגיע. את שני הפסים החלפנו בעוגן והתחלנו ללמוד את ה"דבור" מא' ועד ת', מהבילג' ועד התורן מבלי לפסוח על אף כפתור בדרך. באילת עושים קורס צלילה. מפליגים למיצרי טיראן ומפקד חיל הים שמפליג איתנו מספר בנוסטלגיה "איך שלטנו פה כמו מלכים במים, צבעים משגעים למים במיצרים כשהם שקטים.
אלפי גוונים של כחול וירוק, רק שרידי אניות על הריפים מעידים על ימים גועשים ובזאת נוכחנו בדרך חזרה צפונה. גלים גבוהים וקצרים חובטים ב"דבור" הקטן ללא רחם ולמשמע החבטות מתעוררת השאלה איך דופן של 3 מ"מ (וזו לא טעות) עומדת בפני כוחות שכאלו. בגשר הסגור עומד המפקד כשראשו דבוק לחלון לשמור מכל פגע ובגשר הפתוח עומד שמוליק מירושלים, מחזיק בהגה כשלראשו משקפת צלילה והוא לבוש בחליפת סערה שכבר מזמן עברה את סף הספיגה. בתוך ה"דבור" שומרים כמה חובלים על מסלול קבוע בין צג המכ"ם לדלי וחוזר חלילה ומפקד בי"ס לחובלים יושב מאושר ומבקש שנביא לו קצת ערגליות מהמס שלא תיבדק לו הבטן לגב.
סוף השלב, שוב אנחנו פחות. יש מי שאסף חפצים והלך ומי שהושלך ואחריו החפצים.
שלב רביעי, עוגן ופס. "גולת הכותרת של הקורס" שלב לימודי הסטי"ל. טונות של חומר לפי כל קנה מידה, עשרות מערכות ומכשירים להכיר והכל לדחוס לתוך אותה קופסה שנעשית כבדה ואפורה מיום ליום.
מבחן מודיעין, מבחן בגנ"ק, בתו"ל (תורת לחימה) או סתם בוחן בתחילת יום חול. ואיך לעזאזל אפשר לזכור הכל. בנוסף לכך גם תיקים נופלים - תפקיד במפקדת חניכים, להעביר גיבוש, לצאת להפלגה ולמחרת שוב לשבת בכיתה.
מפה לשם לא הספקנו לנשום וכבר אנחנו על מגרש המסדרים עומדים בדום ואומרים שלום.
זהו. סוף פרק קורס חובלים ומכאן אני ממשיך לשרות בסטי"לים, שלו מקום בכתבה נפרדת אולי בסוף השנה הנכנסת.
עמית סלע