מלחמה שהתחוללה אחרי מלחמת ששת הימים (יוני 1967) ועד להפסקת האש באוגוסט 1970. מלחמה שונה מקודמותיה בהיותה סטטית בעיקרה.
הציבה בעיות צבאיות קשות בפני צה"ל. המעורבות הסובייטית הגיעה לשיאה במלחמה זו. אלפי מומחים, יועצים ומדריכים שוגרו למדינות ערב.
ברית המועצות קיבלה על עצמה את ההגנה האוירית על מצרים, דבר שהביא לקרבות אויר בין חיל האויר הישראלי וטייסים סובייטים.
ישראל מונה את מלחמת ההתשה ממרץ 1969, כאשר הלחימה ליד תעלת סואץ נעשתה יום יומית וקשה, ועד 7.8.1970, כשנכנסה הפסקת האש לתוקפה: סה"כ 17 חודשי לחימה. מלחמת ההתשה לא הצטמצמה רק לחזית המצרית. מספר הנופלים בחזיתות האחרות - ירדן, סוריה והמחבלים - לא היה קטן בהרבה מזה שבחזית המצרית.
מתום מלחמת ששת הימים ועד לכניסת הפסקת האש לתוקפה נהרגו 721 ישראלים, מהם 594 חיילים. מספר הפצועים הגיע ל-2659 (מתוכם בחזית המצרית 367 הרוגים ו-999 פצועים).
מלחמת ההתשה העמידה בפני צה"ל בעיות צבאיות חדשות. מאז מלחמת העצמאות כמעט שלא הוקדשו בצה"ל זמן ומחשבה לתכנונים דפנסיביים. המרץ והתכנונים כולם כוונו לאפיק התקפי.נושאי ההגנה וההתבצרות הוזנחו כמעט במתכוון.
דור שלם של מפקדים וחיילים התבסס על הכלל, כי דברים נפתרים בתנועה קדימה ובמתקפה מהירה.התכתיב המדיני החדש הורה להגן על הקוים החדשים ולהסתפק בשמירה על הקיים. התעוררה סכנה, שהשגרה ההגנתית תשנה את אופיו על החייל הישראלי, הידוע ביוזמתו ובתוקפנותו.זו הפעם הראשונה שצה"ל נאלץ לנהל את מלחמתו מקוים מוגנים, מאחורי גדרות - דבר שנדחה בתוקף בעבר.חיילי צה"ל רכשו נסיון קרבי מסוג חדש, ההתבצרות נהפכה לנושא מרכזי בצה"ל. מעולם לא השתמשו בצה"ל בכל כך הרבה גדרות, מוקשים, מקלטים וביצורים כמו במלחמת ההתשה.