אלבום תמונות
19.3.67
יום א'
אשמורת לילה תיכונה
סוף סוף בחדרי, סוף סוף בשקט הרצוי לי עכשיו
יש לשקול כל גורם לגופו ולסכם ולגבש עמדה.
שוב מוטלים אל תוך הסערה,מיטלטלים בין רצונות
אישיים לצרכיה של חברה.
האם אפשר לפשר בין השניים?
האם להיות עקבי ועיקש
ברצוני? עד היכן מוטלת מרותה של חברה.
אני נזכר בהחלטה שכפו עליך. עד עכשיו לא הבנתי
משמעותו של דבר. עוד לא התנגשו אצלי הרצונות.
היתה תמיד חפיפה, או שהייתי מצליח לשכנע
בצדקתי.
ועכשיו נראה שאצטרך לפעול בניגוד לרצוני.
אני מייחס לעבודה חשיבות רבה. אני מרגיש
בכח שטמון בי לקדם ענף. להגיע להישגים,
ללמוד
ולהשכיל תוך שילוב מכלול הגורמים סביב.
אני יודע בהכרה וברגש, שבכל מקום בו אחיה,
ובכל מסגרת חיים שהיא, העבודה תהיה אצלי
בבחינת ערך מערכי, ולמעשה חלק בלתי נפרד
ממסכת החיים והבניין שלי.
אני רואה בעבודה לא רק צורך קיום,
אלא איבר בגוף האדם. אדם ללא עבודה, נחשב בעיני
בעל מום.
לכן כל-כך חשוב לי לעבוד במקום לפי בחירתי,
כי אחרת, העבודה היא לשם קיום בלבד, ולא
כך אני רואה אותה.