יצחק רז ז"ל

יום שבת ואני הגשמתי היום חלום קטן אחד........
אייזיק ואני נהגנו ללכת לשחות בחוף נווה ים כמעט כל יום. הליכה לגבעה השנייה או השלישית ואח"כ שחיה לאי ובחזרה - זה היה עניין שבשגרה עבורנו.
את החוף הזה בנווה ים התחלתי לבקר כילדה קטנה, כשנסענו הורי ואני לשם כל שבת וחג. כאן אבי לימד אותי לשחות וכאן למדתי לאהוב את הים.
מאז שנפטר אייזיק הפסקתי לפקוד את החוף. - כמעט שנתיים לא הצלחתי למצוא די כוח להגיע לפינה הקסומה הזו. רק לאחרונה התחלתי לחזור לחוף, תחילה בהיסוס מה, בודקת איך יתכן שהכל בחוף נראה אותו דבר. רק לאחרונה התחלתי שוחה שוב לאי. האי שעבורי יהיה תמיד "האי של אייזיק".
במהלך השנה הראשונה למותו, עלה רעיון להנציח את זכרו של אייזיק במשחה . משחה לאי ויצירת מעגל שחיינים שיקיפו את האי ,יפרשו ידיים ויחבקו את האי. מקווה שהשנה אצליח לארגן מעגל שחיינים שכזה.
דבר אחד כבר יצא לפועל. יובל רז האחיין מיפעת - החליט להקים פסל לזכרו של אייזיק . פסל אותו חשב להשקיע במים בצמוד לאי. והוא צייר ובנה והכין ופיסל.
היום ב 7:00 בבוקר יצאנו למקם את הפסל בצד המזרחי של האי.
הפסל מורכב מ 2 אריחים מצוירים : הראשון של צולל צעיר והשני של צולל בעל ניסיון חיים ארוך יותר. שני האריחים מורכבים על מבנה בטון דמוי פרמידה קטנה מעוטרת בצדפים. משקל הפסל כ100 ק"ג. ובתוכו חיברנו עוד משקלות לאחר שסיימנו למקם אותו על קרקעית הים בעומק 2.5 מטר.
הים קיבל פנינו בלבביות רבה. שקט ורגוע היה. הבנים ויובל סחבו את הפסל לחוף הים. שם חוברה לו קונסטרוקציית עץ . הקונסטרוקציה חוברה ל2 מצנחי הצפה וכך, בשיירה יצאנו כולנו בשחייה לאי. 4 גברים - עפר אסף עודד ויובל רז, 2 נשים - נטע ואנג'ליקה , מיכל אויר אחד, זר שושנים ופסל שצף במים.
מיקמנו את הפסל בתוך אחד מהבורות העגולים שחצובים ברצפת הסלע שמקיפה את האי. מיקמנו, התרגשנו, התחבקנו, וניגבנו דמעה רטובה ומלוחה יותר מתמיד.
וכך מהיום כל מי שמגיע לאי ושוחה בקרבתו יוכל לחפש ולמצוא את הפסל היפה שהכין יובל לזכרו של יצחקי רז שנפרד מאיתנו ב5.6.2013.
תודה לבנים היקרים שלי, ליובל ולאנג'ליקה שעזרו לי לממש חלום