סמל גבריאל גבי מרשיק ז"ל

קורות חיים

גבריאל, בן נעמי ומילן, נולד ביום י"ב בתמוז תשי"ג (25.6.1953) בקיבוץ החותרים.

הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ החותרים והשתלם שנתיים באגרומכניקה בכפר גלים שליד החותרים. גבריאל, שכונה גבי בפי כל מיודעיו, נולד והתגורר במשך כל חייו בקיבוץ החותרים, והיה קשור מאוד לחבריו במשק ולקיבוץ עצמו. הייתה בו מזיגה של עליזות ורצינות גם יחד. הוא היה צוחק תמיד וראשון לכל תעלול, ועם זאת היה רציני ומכונס בעצמו.

גבי היה ספורטאי מצטיין ואהבתו הגדולה ביותר הייתה הים. הוא הרבה לשחות ולצלול והיה נוהג לצאת להפלגות ארוכות בים, וגם לקפריסין הגיע בהפלגותיו. היו לו "ידי זהב" וכישרון טכני מצוין. מגיל צעיר אהב לפרק כל כלי ומכשיר שנפלו לידו ולא הרכיבם עד שלמד על בוריים את מבנם ואת הרכב חלקיהם הפנימיים. מתנות שנתן לחבריו או לבני משפחתו, היו תמיד מעשי ידיו להתפאר - סיכות ותכשיטים, חנוכיות וחפצי נוי. חברי החותרים זוכרים היטב את הסוכה המפוארת, שהקים בצעירותו במו ידיו, כאשר החליט כי הוא וחבריו צריכים לבלות את חג הסוכות בסוכה משלהם. בשנות הלימודים, וגם אחריהן, היה גבי נמצא במוסך של המשק בכל רגע של פנאי. בעבודתו במוסך שילב בהצלחה תחביב, ידע וכישרון רב במקצועות הטכניים ובמלאכות כפיים.

גבריאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל התותחנים. הוא סיים בהצטיינות את הטירונות ועבר בהצלחה קורס רגמים וקורס מפקדי צוותים. ידיעותיו הטכניות סייעו לו במילוי תפקידו בחיל התותחנים. בסוללה שלו היה הוא האיש שידע לתקן כל תקלה וקלקול בתותח בהיות היחידה בשדה, ולא פעם תיקן את מערכות המים והחשמל. הוא היה חברותי מאוד, חביב על מפקדיו ועל חבריו, ראשון תמיד לעזור לחבר בצרה ולדאוג לחיילים ולנוחיותם. בחופשותיו נהג למהר הביתה לקיבוץ ולחלק את זמנו בין הבית והמשפחה לבין החברים והמוסך, ולבלות במחיצת הטרקטורים והמחרשות. באחיו הצעיר נהג חיבה ודאגה רבה.

במלחמת יום הכיפורים היה גבי מפקד צוות מרגמות כבדות ברמת הגולן. הוא לחם בקרבות הבלימה נגד הסורים, עד שנפגע ונהרג ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוצו החותרים.

השאיר אחריו הורים ואח.

לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי גבי היה מפקד צוות שקט ואחראי וכי בזכות חביבותו ורוחו העליזה התחבב על חבריו. קיבוצו, החותרים, הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי בני המשפחה, ידידים וחברים על דמותו; דברים לזכרו פורסמו גם בעלון החותרים, לזכר בני המשק שנפלו במלחמה, ובספר שיצא לאור לזכרם של חללי הגדוד.