קורות חיים
בן מרדכי וגיטל. נולד בל"ג בעומר תרפ"ב (16 במאי 1922) בפשמישל, גליציה, פולין, במשפחה חסידית-ציונית. למד ב"הדר" ובגימנסיה עברית. גדל באוירה ציונית ובשאיפה לעלות לארץ ולבנותה.
עלה ארצה עם הוריו בשנת 1935 והמשיך את לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה. משסיים את שנת הלימודים בכיתה ו' יצא לשנת-עבודה בקבוצת "מעין" ובקרית-ענבים. אחר-כך חזר לבית-הספר הריאלי וסיים בו את חוק לימודיו בהצטיינות. היה חבר בתנועת "הצופים".
אחרי סיימו את לימודיו היה אחד ממיסדי "קבוצת הצופים" ומתווי דרכה. שנות נעוריו של אהרון, הן השנים בהן הפכה תנועת "הצופים", מקומץ בלתי נחשב, לחטיבה מן הגדולות בנוער הארץ-ישראלי ואין לתאר את התפתחותם וצעידתם של חלקים רבים מהתנועה במגמת החלוציות בלא להעלות בראש וראשונה את שמו של אהרון.
כחבר קבוצה זו הצטרף לפלמ"ח עם היוסדו, עלה לדרגת מ"כ, מ"מ, ושימש גם בתפקיד קצין הסברה חטיבתי. השתתף בהורדת מעפילים לחופי הארץ, בהעברת עולים דרך גבול הצפון, בפיצוץ הרכבות, בליל וינגייט, בפריצת מחנה עתלית, בפיצוץ הראדאר, ועוד.
בשנת 1947 היה חבר מזכירות הקיבוץ המאוחד. פעיל בעניני הבטחון והנוער. בתפקיד זה מצא את מותו בנסעו לנגב לשם ארגון עזרה לישובים מרוחקים.
נפל בג' בטבת תש"ח (16.12.1947) בדרך בין חלוצה לרביבים, כאשר הטנדר בו נסע נתקל במחסום ובמטר יריות מן המארב, נפגע פגיעת מוות. נקבר ברביבים. ב-14.8.1950 הועבר לחיפה.
משאת נפשו היתה - קיבוץ גלויות העם היהודי, שלמות הארץ, בנין וחיי שותפות בחברה קיבוצית. את תפקידו ראה בחינוך הנוער לחלוציות ולהגנה ובהעלאת הדור הצעיר בקיבוץ למילוי תפקידים אלה. נבון, אחראי בתפקידיו ומסור להם - שימש מופת לחניכיו.
לא פעם אמר, שהמאמץ הנפשי לקום ולהרצות בפני חניכים או חברים, כבד לו מדי. למרות זאת היה תמיד המכוון והמרצה, כי הכיר בציווי האובייקטיבי למסור את מלוא הכח להגשמת התפקידים. חי בהרגשת אחריות כבדה לגבי המתרחש סביבו ולגבי האנשים שהיו תחת פקודו.
בשעת המצור שהטיל הצבא הבריטי על יגור אחרי "השבת השחורה" כתב: "הדבר שפגע בי ביותר בימים אלה אינו הנזק הממשי שנגרם לנו, אלא העלבון הצורב שבהכנעת יגור, החל מפירוק הנשק וגמור בהקמת הגיטו...לאור יגור ברור לי שטוב ליפול במלחמה נגד דיכוי והשפלה מאשר לחיות בצורה כזאת. הם לא יצליחו להפוך את כולנו ליגור בעודנו חיים..."
קבוצת הצופים הוציאה חוברת לזכרו (תש"ט).