סמ"ר נועם עציוני ז"ל

קורות חיים

בו עליזה ואבישי. נולד ביום כ' בתשרי תשל"ז (14.10.1976) במושב מגדים, הסמוד לחיפה. שלוש שנים לפני לידתו של נועם קנו הוריו, אשר החלו את דרכם המשותפת בקריות, את המשק החקלאי במושב. אט-אט הם החלו לטפח אותו ועם הזמן להרחיבו. נועם נולד כבן שלישי למשפחתו אח לשגב וחן הבן השני שנולד במושב.

נועם היה ילד שנעים וקל לגדל אותו. הוא ידע להעסיק עצמו מגיל צעיר, גילה עירנות וסקרנות, אהב חברה ונהג בסבלנות כלפי הסובבים אותו. כשרק החל לדבר, לא פסק מלומר את דבריו, להביע את דעתו ולשאול שאלות. נועם גם אהב להתווכח, אך תמיד כיבד דעתו של האחר וידע להקשיב.

את לימודיו החל נועם בבית הספר היסודי האיזורי כרם מהר"ל ולאחר מכן למד בחטיבת הביניים "כפר גלים" ואף המשיך בבית הספר התיכון של מוסד זה. לאורך כל שנות לימודיו הפגין נועם שקדנות, לא נרתע ממשימות קשות והיה מוכן להשקיע ממיטב זמנו כדי להשיג את מטרותיו. בשובו מיום הלימודים אהב נועם לשתף את בני משפחתו בחוויות שעברו עליו באותו היום, החל מהנסיעה באוטובוס לבית הספר וכלה בחומר הנלמד.

במהלך שנות בית הספר היסודי, החטיבה ועד כיתה י' הקדיש נועם זמן רב לאימוני הכדורגל במסגרת מכבי חיפה. הוא נסע מספר פעמים בשבוע לחיפה, בתחילה כדי ללמוד במסגרת בית הספר של הקבוצה ולאחר מכן כדי לשחק בקבוצת הנוער של מכבי חיפה. תפקידו של נועם היה השוער. במסגרת תפקידו זה באו לידי ביטוי תכונותיו החיוביות: המסירות שלו, הנתינה שלו וכח הסבל שלו - הוא לא נרתע מכדורים בכל מחיר, היכולת לספוג ביקורת ולקבל באופן הוגן ובוגר גם כישלון.

בכיתה י' הבין נועם שלא יוכל להשלים את הבגרויות וגם להתמסר לכדורגל, לפיכך החליט להפסיק לשחק במכבי חיפה, להתאמן בזמנו החופשי ולהשקיע את מירב זמנו בלימודים.

במהלך כיתה י"א נשלח נועם על-ידי בית ספרו כנציג איזורי למשלחות לפולין. היתה זו חוויה קשה ומרגשת עבור נועם, אך במהלכה הוא רכש חברים מכל הארץ, איתם הוא הקפיד לשמור על קשר חם, גם לאחר ששבו ארצה.

את מבחני הבגרות סיים נועם בהצלחה והוא החליט להמשיך לשנת לימוד י"ג במסגרת העתודה ללימודי הנדסת תעשיה וניהול.

בנובמבר 1994 התגייס נועם לצה"ל לטירונות בת חודש ולאחר מכן המשיך בלימודיו, אותם סיים בהצלחה רבה. בסיום שנת הלימודים הגיש עם חברו פרוייקט גמר שהתבסס על מפעל לייצור שקיות נייר למטרות שונות.

נועם וחברו הגישו הצעות שיפור וייעול עבודת המפעל כדי להפוך אותו לריווחי יותר. במהלך כל שנות לימודיו ידע נועם לשלב בין השקעה בלימודים ובין פעילות חברתית ובילוי בשעות הפנאי.

כאשר היה על נועם לשוב למסגרת הצבאית, היה ברור לו שברצונו לשרת בתפקיד קרבי וזאת למרות שכבוגר עתודה, יכול היה לשרת גם בתפקיד טכני. ביולי 1995 החל נועם את שירותו במסגרת עורב נח"ל. לאחר שלושה חודשים נשלח נועם לקורס חובשים בבה"ד 10 ולאחריו חזר לצוות שלו כחובש. למרות שסבל משיברי הליכה ויצא מדי שבוע לפיזיורפיה, לא התלונן נועם. הוא השתדל להמשיך ולעזור לחבריו ולא ליפול עליהם לנטל.

כותב מפקד היחידה שבה שירת נועם: "נועם היה לוחם מעולה בכל רמ"ח איבריו. חובש מסור ומקצועי ביותר, שהשרה על חבריו שקט וביטחון. נועם הרשים במיוחד בדבקותו במשימה והרצון להשיג יעדים שהציב לעצמו".

בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997), אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר הישוב ושבעים ושלושה הלוחמים שעשו דרכם ללבנון. באסון זה נספה כל הצוות שבמסגרתו נועם שירת.

לאחר נפילתו הועלה נועם לדרגת סמ"ר. הוא נטמן במושב מגדים. השאיר אחריו הורים ושני אחים.

שיר שנכתב על-ידי ארז לוי לזכר נועם: "על גופך החסון העמסת/ גאווה ורצון מפלדה./ את הבלתי מושג רק חיפשת/ עוצמתך הפנימית היא חידה./ בדרכי הנועם שסללת/ רכשת חברים למכביר/ להשיג את מטרותיך ידעת/ אך לנצח נשארת צעיר./ על עצמך שתשמור התפללנו/ תקוותינו היחידה שתחזור/ התעקשת ללחום, וידענו/ בשבילנו היית גיבור./ מכיפת שמיים בוערת/ נפלת, וחבריך סביבך/ כשירת העורב הרועמת/ תיחרט בליבנו דמותך".