לאה רקוב ז"ל

קורות חיים

בת זאב ויפה. נולדה בכ' בתמוז תרפ"ח (8.7.1928). בת למשפחת פועלים בעתלית. גמרה את בית-הספר העממי והיתה פעילה בסניף "הנוער העובד". התיחסה בכובד ראש לחובות הדור הישראלי הצעיר למולדת ולשארית הפליטה והיתה מסורה לערכי תנועת העבודה. להגיגיה ולשאיפותיה נתנה ביטוי נאה ברשימות יומנה ובחרוזים שכתבה מזמן לזמן.

במאמץ גופני ונפשי גמרה כתה אחת של בית-ספר תיכון. אחר כך עשתה שנתים בהכשרה בחברת נוער ארץ ישראלי בעין-חרוד, עבדה בטיפול בילדים ושאפה להשתלם בהוראה. טובת לב, מצניעת לכת, מאירת עיניים, רצינית ומעניקה לכל אחד חיוך חברי מלבב. היה בה משהו שהבדיל אותה לטובה מכל החברה, שעשה אותה נבחרת מכולם. לא היתה עצרת ומסיבה של חג ומועד, שלא הנעימה אותם בצלילי נגינתה הערבים.

אחרי שתי שנות הכשרתה הצטרפה להכשרה מגויסת של הפלמ"ח בבית-הערבה ואת עבודתה עשתה גם שם בעיקר בטיפול בילדים. ראתה את דרכה, דרך ההגשמה והשרות למען הכלל. עם פרוץ המלחמה בסוף נובמבר 1947 נבחרה לפעול במסגרת היחידה המיוחדת של הפלמ"ח לפעולות מיוחדות. במסגרת יחידה זו המשיכה לפעול בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות, אכן, נכספה נפשה להיות יחד עם קבוצתה בנגב, אך הבינה כי תפקידה בעיר אינו נופל מכל תפקיד אחר, ומילאה אותו במסירות למופת, ואף לקחה חלק במשימות של ליווי השיירות במסגרת הגדוד השישי של הפלמ"ח.

נשלחה למילוי תפקיד בחיפה וניתנה לה חופשה לעשרה ימים בבית ההורים לפני שובה. בדרכה חזרה לירושלים נסעה בשיירה. קירות האוטובוסים היו משוריינים, הגגות לא. כדור שנורה ממארב בשער הגיא חדר דרך הגג ופגע בה בצווארה.

היא מתה מאיבוד דם ביום 2.3.1948. נקברה בסנהדריה בירושלים.

ביום י"א באלול תשי"א (13.9.1951) הועברה למנוחת עולמים להר הרצל בירושלים.