סגן יוסף ג'ואי הירש ז"ל

קורות חיים

בן אהרן ושושנה. נולד ביום י"ט בניסן תשי"ב (13.4.1952) בלונדון. שם ביקר בבית-ספר יסודי יהודי.

בגיל צעיר כבר בלטו בו תכונות שאפיינו אותו לאחר מכן - רוח רעננה וערנות שביקשה לדעת הכול ועם-זאת היה בו מן השלוה והשקט. כבר אז גילה זריזות והקפדה, מעשיות וביטחון עצמי. רק שנתיים למד בבית-הספר בלונדון. את המשך השכלתו רכש בארץ, בבית-הספר שבקיבוץ מעגן-מיכאל - לשם בא כשעלה לארץ בשנת 1959 יחד עם אמו ועם אחיו.

מיד עם הגיעו לחברת-הילדים בקיבוץ הפסיק להשתמש בשפה האנגלית ולא הסכים ללמוד או להתקדם במסגרת שונה מזו של חבריו-לכיתה; ובכל-זאת, נשאר בו יותר מקורטוב מנימוסיו האנגליים, בהמשך לימודיו בבית-הספר התבלט במיוחד במקצועות הריאליים ובשקדנותו הגיע להישגים ניכרים בימאות, מקצוע שאהב במיוחד. הוא רכש לו שליטה גמורה בתפקוד בסירה, מתוך הכרת חשיבותה של הימאות לחיי קיבוץ השוכן על חוף-הים. במשך שנים עבד בעיקר בפרדס וגם לעניין זה גילה יחס רציני, כיאה לאדם רציני המקדים מחשבה לכל מעשה שעסק בו. אבל תכונה זאת של רצינות לא גרעה מחדוות-החיים שבו ולא מנעה ממנו להנות מהכול, ותמיד היו לו תחומי-התעניינות רבים ומגוונים.

בהתקרב מועד גיוסו לצה"ל נודע כי ג'ואי מתכוון ללכת לקורס טיס. למי שהכירו היטב היה ברור, שיש לו סיכויים טובים להצלחה. את הטירונות התחיל ג'ואי במאי 1970, בביס"ט. בשבילו היה זה פרק-זמן מפרך ורב-מתח, אבל ידע להתמודד עם האתגר. הוא סיים קורס-צניחה ועבר פרקי-השתלמות שונים, עד שסיים בהצלחה קורס-טיס וקיבל את כנפי-הטיס. עלה מדרגה לדרגה, הגיע לדרגת סגן, והיה קצין מדריך בביס"ט. ההצלחה במסלול הצבאי הוסיפה לחזק את ביטחונו העצמי: היו חברים שטענו שנעשה אפילו קצת שחצן ומאוד גאה. בחוות-הדעת של הממונים עליו צוין כי הוא 'קצין שקט ומסור'.

במלחמת יום-הכיפורים הספיק לבצע 18 גיחות, על-אף העובדה שחלה במחלה שמנעה השתתפותו הפעילה ימים אחדים. היה בכוונתו לחזור לקיבוצו בתום ההתחייבות של שירות-הקבע שחתם עליה.

במסגרת עבודתו בחיל-האויר הכיר את שלומית מקיבוץ להבות-הבשן, ובתחילת אוגוסט 1974 הם נישאו והתחילו לבנות את ביתם המשותף בהתלהבות ובמסירות. אך אושרם היה קצר. ביום ה' בטבת תשל"ה (18.12.1974) נפל ג'ואי בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים באדמה שכה אהב, בקיבוץ מעגן-מיכאל. השאיר אחריו אישה, הורים ואח.

תמונות ופרקי-חייו של ג'ואי מכונסים באלבום שהוציא קיבוץ מעגן-מיכאל.