סמ"ר יגאל רחובי ז"ל

קורות חיים

יגאל ז"ל נולד בקרית אתא ביום 8.9.1950, להוריו שפרה וניסים רחובי.

ימי ילדותו עברו עליו בחיפה ובהיותו בן 5 עקרו הוריו לקיבוץ "עין כרמל" ומשם ואילך גדל כקיבוצניק לכל דבר. בהיותו בן 17 סיים את לימודי התיכון במשק ויצא לשנת עזרה במסגרת גרעין בני קיבוצים, לקיבוץ "נווה אור", שם התגבש גרעין בני קיבוצים בני מחזורו שבאו אתו לשנת העזרה ויחד כגרעין התגייסו רובם כעבור שנה לסיירת "שקד". יגאל שרת בסיירת "שקד" בימי הזוהר שלה, ובמסגרת השירות בסיירת שהה תקופות ארוכות לאורך התעלה במלחמת ההתשה, והשתתף בפעולות מעבר לגבול ירדן שבערבה, שחלקן אסור בפירסום גם כיום.

בקיץ 1970 במהלך פעולה בגבול ירדן, נפצע יגאל. בעקבות הפציעה ותקופת ההחלמה הארוכה שבאה בעקבותיה, נאלץ יגאל לעזוב את הסיירת ועבר הסבה לחיל תחזוקה, שם גם עברה עליו מלחמת יום כיפור. עם סיום שרותו הצבאי עזב יגאל את הקיבוץ עבר לחיפה ושם למד וסיים בהצלחה קורס מורי נהיגה.

כעבור כ- 3 שנים, בספטמבר 1976 נישאנו ויחד חזרנו למשק, שם עבד יגאל במטעי הבננות ובמקביל עבר קורס עובדי מוסך. חמש שנים עברו עלינו בקיבוץ במהלכן נולדו בנינו אורן ותומר.

כעבור 5 שנים עזבנו את המשק ועברנו לקרית אתא ומשם כעבור שנתיים עברנו לגבעת זאב שרק הוקמה, ואליה הגענו עם ראשית האיכלוס, שם גם נולדה לפני 6 שנים בתנו מיכל. יגאל עבד כמורה נהיגה ומאז ועד היום בו נהרג, כ- 15 שנה, עסק בהוראת הנהיגה והעמיד דורות רבים של נהגים זהירים. יגאל היה בעל קסם אישי מיוחד במינו ומשך סביבו חברים רבים, שמר על קשר חם עם בני הגרעין מנוה אור שהנהיגו מפגשים משפחתיים כמעט מידי שנה, וכן על קשר חם עם חבריו לסיירת.

יגאל היה בחור שקול ומחושב, בעל חוש הומור מופלא, רקדן מעולה ובמסיבות בין החברים היה תמיד במרכז המעגל, בין אם בריקודי עם ובין אם בריקודי שנות ה-60 ואחרים. השרה סביבו אוירת רוגע ושקט נפשי ונהיגתו השקולה והזהירה היתה שם דבר בקרב מכריו.

ב- 10 השנים האחרונות שירת כמדריך נהיגה בחיל התחזוקה בבה"ד 6, וכך במסגרת שירות מילואים שיגרתי מיני רבים, בבוקר ה - 10.1.95 בדרכו למילואים, נהרג בתאונת דרכים קטלנית בכביש גבעת זאב - בית-חורון, ביחד עם חברו הטוב ניסן זורבצ'י, שיחד עמו ועם שני חברים נוספים הקים שנתיים קודם לכן את בית הספר לנהיגה "רמות" שבשכונת רמות בירושלים.

נסיבות התאונה לא ברורות לנו עד היום, והיכו בהלם את כל מכריו, חבריו, בני משפחתו הקרובים ורבים מתושבי ירושלים, שהכירו הן אותו והן את ניסן מעצם מהות עבודתם, ומהיותם דמויות מוכרות להרבה מתושבי העיר.

קשה לדבר על יגאל בלשון עבר שכן מראהו שפע חוסן ובריאות, והתאונה נראית כל כך מיותרת ובלתי הגיונית. אך למרבה הכאב והצער הוא איננו עוד איתנו וכל שלנו נותר הוא להנציח דמותו האהובה כפי שהיכרנוהו וכפי שהכירוהו עשרות ומאות חברים וידידים, בתמונות, במילים ובסיפורים.



יהי זכרו ברוך