סרן תם פרקש ז"ל

קורות חיים

בן יפה נולד בטורונטו של אמצע קיץ.

18.7.83 שעה 17:20, בית החולים Mount Sinai בטורונטו - תם מגיח לאוויר העולם.

אמא ענת ואבא דורון חובקים את בנם הבכור ומובילים אותו אל ביתו הראשון בצ'יינטאון הציורית של טורונטו, שם עברה עליו שנת חייו הראשונה.

ענת מנהלת אלבום ינקות ומפרטת באדיקות ובאהבה כל חיוך, תנועה ואמירה של תם.

אור - היתה המילה הראשונה של תם...

בגיל ארבעה חודשים אכל אוכל "אמיתי" מכפית.

כבר בגיל הזה הוא פיתח חוש מוסיקלי ואהב להקשיב למייקל ג'קסון

בד בבד עם השיר "נד נד" לצליליו היה נרדם.



את אופיו הנחוש פיתח תם כבר בגיל שנתיים

בביקור בחנות צעצועים, התיישב תם באוטו-צעצוע יקר וסרב בעקשנות גדולה לצאת ממנו. דורון וענת הצעירים, שההוצאה הכספית היתה קצת כבדה לכיסם באותה עת, נאלצו בלית ברירה לקנות את האוטו... רק כך הצליחו להוציא את תם מהאוטו-צעצוע ולצאת מהחנות

כשהחל תם ללכת לגן הילדים בגיל שלוש, המעבר למסגרת החדשה לא היה קל וחלק. במשך החודש הראשון - סצינת הפרידה מההורים מדי בוקר היתה מלווה בבכי, כשתם חוזר כל הזמן על המילים "אבא" ו"אמא".

ילדי הגן האחרים, דוברי אנגלית כולם, היו בטוחים שהמילים המשונות הללו הן שמותיהם של דורון וענת.

גם אחרי שנה שלמה בגן - תם עדיין חיפש את אמא ואבא.

באחת הפעמים שהגיעה לגן גננת מחליפה, תם אמר לה שהוא הולך לשירותים, אבל למעשה יצא לרחוב הראשי, אחד הרחובות המרכזיים בטורונטו, והתרחק מהמקום. אשה שראתה ילד קטן משוטט לבדו ברחוב שאלה אותו לאן הוא הולך, והוא ענה לה שהוא מחפש את אבא ואמא שלו..את גן החובה עשה תם במסגרת של חינוך יהודי. בסוף אותה שנה, הוא בילה את החופש במחנה קיץ של בית חב"ד יחד עם בני הדודים שלו, וכצפוי בקייטנה של חב"דניקים, דיברו שם כל הזמן על "השם". תם עצמו נהג לשרבב לדיבורו פעמים רבות את המילה "השם", וכשפעם אחת שאל אותו דורון מי זה בדיוק "השם" הזה - תם ענה לו בלי להתבלבל שזה אחד החברים בקייטנה...

כשהגיע הזמן ללכת לבית הספר, הבחירה נפלה על בית הספר היהודי בטורונטו, שם נדרשו התלמידים לחבוש כיפה על ראשם. אצל תם החליף כובע בייסבול נצחי את מקומה של הכיפה, והיה זה אך טבעי כיוון שתם היה פעיל מאד מבחינה ספורטיבית. הוא שיחק הוקי ובייסבול, ממש כמו ילד צפון אמריקאי מצוי. לשחות הוא לא בדיוק אהב, ולמד שחיה מאוחר יחסית, לקראת גיל 7, אבל סקי לעומת זאת, הוא עשה כבר מגיל 5. הדוד יובל (אח של אמא ענת) שהקשר בינו לבין תם היה הדוק ומיוחד, לימד אותו את רזי הגלישה כבר בגיל צעיר, ונטע בו את האהבה לספורט השלג.

במהלך השנים הראשונות לחייו פיתח לעצמו תם אהבה עזה לאוכל סיני. ענת זוכרת שלא פעם הוא היה נרדם על השולחן תוך כדי אכילת האוכל הסיני, בגלל התכולה הגבוהה של MSG (מונוסודיום גלוטמאט) המצוי בו.



אנו באנו ארצה

כשהיה תם בן 8 החליטה המשפחה לחזור לישראל. ענת, דורון ותם, ואיתם כבר גם עמית הקטנה, עזבו מאחוריהם את טורונטו ועשו עליה לארץ. הם קבעו את מקום מושבם ברמת השרון שם גרו במשך שלוש שנים.

תם נרשם לכתה ג' בבית הספר "אמירים" ואם מישהו ציפה למשבר כלשהו בשל המעבר מקנדה לישראל - לא היה כזה. תם היה סקרן וחקרן ורצה ללמוד הכל ומהר על הארץ שתהיה מעכשיו ביתו. אחד הדברים הראשונים שניסה להבין זו המטבע המקומית והערכים שלה, "דולר-שקל" הוא קרא לכסף החדש והמשונה הזה...

ביום הראשון של שנת הלימודים תם סירב להגיע בליווי ההורים לבית הספר, בהפגנת עצמאות בוגרת הוא דרש ללכת לבד. כובע הבייסבול שנהג לחבוש בקנדה כתחליף לכיפה נותר על ראשו גם בארץ - הוא לא ויתר עליו במשך כל השנה, קיץ וחורף. לא היתה לו שום בעיה בלהיות שונה או מיוחד. עם אישיותו הכריזמטית והחזקה, הוא השתלב עד מהרה הן בבית הספר והן בסביבת המגורים החדשה.

תם בילה ברמת השרון את כיתות ג' ד' וה', ובחופש הגדול שבין כתה ה' ל - ו', עברה המשפחה להתגורר בקיסריה.



אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם...

תקופת קיסריה היתה הארוכה והמאושרת בחייו של תם. המעבר לבית היפהיפה שאבא דורון בנה למשפחה, הקירבה לים, החברים החדשים, הכל מילא אותו בהתרגשות ושמחה, וכמו בכל סביבה חדשה אליה הוא מגיע - גם כאן ההשתלבות של תם בבית הספר ובשכונת המגורים היתה מהירה וחלקה.

הוא הלך לכתה ו' בבית הספר בכרם מהר"ל בכרמל ובבת אחת התחיל להתבלט כשובב גדול...

את כתה ז' עשה תם בחטיבת הביניים של בית הספר המשותף חוף הכרמל במעגן מיכאל, שם גם המשיך ללמוד עד לסיום התיכון. בהתחלה, בית הספר החדש לא ממש מצא חן בעיניו, אבל אז הוא הכיר את איתי כהן, חבר קרוב שליווה אותו מאז ואילך, והדברים השתנו. לאט לאט התגבשה מסביבם חבורה שובבה, שכללה בין היתר גם את ניר מנשה ונדב, והתחילה תקופה של חברות נפלאה ומשובת נעורים.

אפשר לומר על תם של אותם ימים שידו היתה בכל ויד כל בו, המורה שלו מאותה תקופה נהגה להגיד עליו כי "הוא תמיד נמצא בזירת הפשע, אבל אף פעם לא ניתן לחבר אותו למעשה..."

בתקופת הלימודים החברים הקרובים כינו את תם בשם תומאס, לצד כינוי נוסף שדבק בו: "תם החלום פרקש", או בקיצור "תם החלום". בשנות התיכון הוא הפך למושא הערצתן ולחלומן של הבנות, וגם הבנים רחשו לו כבוד והערכה. כולם אהבו אותו וחפצו בקרבתו.

כשהיה תם בכיתה י' הוא הוציא רשיון נהיגה על טרקטור "והמיול" שלו היה כלי התחבורה של חבורת הבליינים שהתגודדה סביבו. תם תיפקד על תקן ה"נהג" של החבר'ה, ועשה זאת בכיף: הסעות לבית הספר, הקפצות לים, לבילויים בערבים בפאבים ובמסיבות. ה"מיול" הפך להיות הרכב הקולקטיבי של כל החבר'ה.

מה שאפיין את תם במיוחד באותה תקופה של נעורים מאושרים - היתה היכולת הנדירה שלו להנות מהחיים, למצות אותם עד תום. ההנאה שלו היתה מדבקת וכל האנשים בסביבתו נסחפו יחד אתו לשכרון חושים של הנאות ובילויים. טיולים, נגינה, מסיבות, צחוקים - כאילו ניסה לגמוע מגביע החיים עד לרווייה.

התקופה הנהדרת הגיעה לסיום, או לפחות לנקודת מפנה, כשתם סיים את לימודי התיכון שלו במגמת מחשבים וביולוגיה, ועמד בפני התחלה חדשה בחייו, התחלה של הפרק הצבאי.

אבל מיד נגיע לזה, עוד לא סיימנו לתאר את דמותו המופלאה של תם בימים שקדמו לצבא.



קנדה וישראל - רגל פה רגל שם

תם אהב מאד את שורשיו הקנדים, ועל אף שראה את עצמו כישראלי לכל דבר ואת ישראל כביתו היחיד - הנסיעות התכופות לקנדה היו אהובות עליו במיוחד והוא ציפה להן בהתרגשות. הקרובים אליו ודאי יודעים שאחת הסיבות העיקריות למשיכה הזאת לקנדה, זה הדוד יובל עמו היה לתם קשר מדהים.

הדוד והאחיין היו קרובים מאד ונפשם נקשרה זו בשל זה החל משנות ילדותו המוקדמות של תם.

יובל גר בבית מקסים על שפת אגם, במרחק כשעה נסיעה מטורונטו. הוא היה זה שלימד את תום לגלוש בשלג, ואחר כך גם לגלוש על המים - בהתחלה עם snowboard ולאחר מכן עם wakeboard - מעין קרש גלישה שנמשך בחבל על ידי סירת מוטור.

עבור תם יציאה משותפת עם יובל לסקי היתה פסגת ההנאות.

את חופשות הקיץ מגיל 10 והלאה, נהג תם לבלות - יחד עם חברו הטוב תומר שוב - אצל יובל בקנדה.

תם ותומר היו חברים קרובים מאד, כמעט כמו אחים. אומרים עליהם שהם פיתחו מעין "זוגיות" מיוחדת עם דינאמיקה אופיינית רק להם. הם בילו המון ביחד, ובכל חופשת קיץ בה נשלחו לקנדה, נעשו נסיונות חוזרים ונשנים לרשום אותם שם לקייטנה, למחנה קיץ, לאיזו מסגרת מסודרת - אך לשווא. בכל פעם מצא צמד החמד תירוץ אחר שייחלץ אותם מהענין. הם לא רצו מסגרת.

אם כבר חופש - אז חופש עד הסוף...

הדוד יובל נהג לכנות אותם בחיבה בשמות Dumb ו - Dumber.

כשהיה תם מגיע לחופשות בקנדה הוא גם אהב מאד לבלות גם עם רוני ותמר, חברי הילדות הקנדים שלו. בילוי חביב עליו במיוחד היה בלונה פארק המקומי, "Canada's Wonderland" שם נהג לנסות כוחו במשחקים השונים כדי לזכות בפרסים ולהגריל בובות וצעצועים לאחותו הקטנה אורי.



תם והספורט

פעילות ספורטיבית היתה מאד חשובה לתם, והוא תמיד הרבה לעסוק בענף ספורט זה או אחר.

לאורך כל שנותיו בחטיבה ובתיכון תמיד היה לו איזשהו עיסוק ספורטיבי - הוא השתתף בנבחרת חוף הכרמל בכדורסל, שיחק טניס, הוקי, גולף, היה שוער בקבוצת הכדורגל של בית הספר - "הפנתרים של קרן", ותמיד הצטיין בכל ענף ספורט שבחר לעסוק בו.

כשהיה מגיע לרוויה בסוג ספורט מסויים והתחיל להשתעמם - עבר הלאה, לענף הבא. סקי היה אהבתו הגדולה. בתקופות החורף נהגה המשפחה לצאת לחופשות סקי משותפות עם משפחתו של תומר, משפחת שוב, או עם חברים אחרים.

פעם, כשהיה תם בן 12 בערך, רשמו אותו לחופשת סקי באירופה המיועדת לילדים בלבד, יחד עם ילדי משפחת שוב - תומר וליאור. רק במטוס התברר שביעד שאליו הם נוסעים נמצאת הקבוצה הלא נכונה ועליהם לנסוע ברחבי אירופה על מנת להגיע למקום שבו התכנסה ובילתה קבוצת הסקי אליה היו מיועדים. בלי לאבד עשתונות, תם המסודר והאחראי דאג להעיר את תומר וליאור ולוודא שכולם עומדים בזמנים ושהכול מסודר - סדר, ארגון ומעל לכל אחריות היו טבועים באופיו.

אבל עם כל אהדתו של תם לספורט בכלל ולסקי בפרט - אהבתו האמיתית היתה נתונה לגיטרה...



תם והמוסיקה

המוסיקה היא חלק בלתי ניתן להפרדה מדמותו של תם.

אמרת תם - אמרת מוסיקה וגיטרה ונגינה ושירה והופעות.

זה לא כל כך מפליא לאור העובדה שתם חי וגדל בסביבה שאוהבת ושומעת מוסיקה כל הזמן, הן בבית בקיסריה והן בחופשות אצל יובל בקנדה. כשהיה בחטיבת הביניים החל תם ללמוד לנגן על גיטרה קלאסית, ומאוחר יותר עבר לגיטרה אקוסטית. בבר המצווה שלו הוא קיבל במתנה גיטרה חשמלית, אבל החיבור האמיתי היה ונשאר לגיטרה האקוסטית.

תם והגיטרה הלכו תמיד ביחד, לכל מקום. הנגינה פתחה בפניו עולם ומלואו של מוסיקה נפלאה, עולם שבו הוא לא הסתפק רק בלקחת חלק פסיבי של האזנה למוסיקה, אלא רצה גם לתת משהו ממנו בנגינה ובשירה, להפוך את המוסיקה לאינטראקטיבית.

הוא אהב מוזיקה של פעם: סיימון וגרפונקל, בוב דילן, ביטלס, אלביס, כל האולדי'ז הטובים של שנות ה - 60 וה - 70. תם היה מעריץ גדול של אלביס! הוא נהג לעשות חיקויים לגמרי לא רעים של הזמר מממפיס, להנאת כל הסובבים. ובסגנון אחר לגמרי - אחד השירים שתם היה "משוגע" עליהם הוא השיר " La bamba" במקצב הלטיני הסוחף.

תם נהג לשלוף את הגיטרה ולנגן בכל הזדמנות. כמעט בכל התכנסות של החבר'ה איכשהו היה מגיע שלב הנגינה והשירה ביחד, אבל לא רק עם החבר'ה. גם באירועים משפחתיים כמו חגים, כשכל המשפחה התקבצה לחגוג יחד למשל את ליל הסדר, היו נשלפים שירונים, תם עם הגיטרה ובן דודו שריג בתופים והשבט כולו נושא קולו בשירה.

אהבת המוסיקה של תום הביאה אותו פעם להרים, יחד עם תומר, הפקה יותר רצינית מאשר סתם שירה עם החבר'ה. תומר ותם אירגנו ערב שירה בציבור ברוח המוסיקה האהובה עליהם. הם הזמינו קהל של חברים ומשפחה לבוא לבית קפה מדליק בארסוף, ושם עלו על הבמה תם ותומר ומיקה חברתם, והפליאו לנגן ולשיר. כמאתיים איש באו להקשיב להם, והערב הוכתר בהצלחה רבתית.

מכל נסיעה לחו"ל היה תם חוזר כשבאמתחתו תקליטורי DVD רבים עם הופעות מוסיקליות מצולמות של להקות וזמרים שאהב. הוא היה צופה בהם שעות, משנן מילים ומגנינות, ומנסה - ובדרך כלל גם מצליח - לנגן ולשיר כמותם.

המוסיקה זרמה בדמו, הוא אהב אותה והיא אהבה אותו בחזרה: ה - sessions של הנגינה והשירה שתם פצח בהם תמיד היו מוצלחים ומהנים והובילו לאווירה מלהיבה.



תם והמשפחה

כל מי שמכיר את תם - יודע כמה משפחתי, חם ואוהב הוא היה. החל מיחסים מאד קרובים עם הוריו ושתי אחיותיו הקטנות, דרך קשרי המשפחה ההדוקים עם הסניף הקנדי של השבט ובעיקר עם הדוד יובל, וכלה בלקיחת חלק פעיל בכל האירועים של המשפחה המורחבת - חגים, מסיבות, שמחות, ואפילו ימי הולדת של זאטוטי המשפחה. תם תמיד מצא זמן להקדיש לבני המשפחה, אפילו בזמנים בהם היה עסוק במיוחד. הוא טיפל במסירות באחותו הקטנה אורי, גונן וסוכך עליה וכשהיתה תינוקת אהב מאד לשאת אותה בזרועותיו. והאם אתם מכירים עוד הרבה טייסים צעירים, שבין טיסות מתישות לבילויי לילה מאוחרים מוצאים גם זמן ללכת עם אמם ואחיותיהם לקולנוע?

תם התברך במשפחה גדולה, תומכת ומלוכדת. בעבודת שורשים שנדרש להכין בהיותו בחטיבת הביניים, העמיק לחקור ולברר אודות מוצאו. הוא העלה הכל על הכתב וייחס חשיבות רבה לסיפור האישי מאחורי כל אחת מהדמויות שהשאירה חותם על חייו. נשאה חן בעיניו העובדה שהמשפחה התקבצה ובאה לישראל מחלקי עולם שונים ורחוקים - הארץ הפכה להיות המרכז עבור כולם.



עבודת השורשים - של תם

נהוג לומר, כדברי המשורר, שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו. אפשר אולי להרחיב את האמירה ולהגיד גם שהאדם הוא תבנית נוף משפחתו. לתם יש 7 סבים וסבתות, והוא תמיד היה מאד גאה בהם:

סבא ישקה קויפמן - אביה של ענת - נולד באוקראינה ועלה ארצה במסגרת עלית הנוער. הוא שירת בצבא כשריונר והשתתף במלחמת קדש.

ב - 1965 הוא היגר לקנדה ועסק שם בבניה. כחמש עשרה שנה אחר כך הוא חזר ארצה ונכנס לעסקי בניה בישראל, ומאוחר יותר גם בפולין. כיום גר סבא ישקה בקיסריה, אבל מחלק את זמנו על פי עסקיו בין ישראל, קנדה ופולין.

סבתא בת שבע קויפמן - אמא של ענת - נולדה גם כן באוקראינה ועלתה ארצה בשנת 1950. כשהיגרה יחד עם סבא ישקה לקנדה, עבדה בהוראה בחינוך היהודי. לאחר שסבא ישקה חזר לישראל, היא נשארה לגור בטורונטו, קנדה, והיא עדיין עוסקת בחינוך.

סבתא ורדה כץ - אשתו של סבא ישקה - נולדה במרוקו ועלתה ארצה בגיל 8. ורדה היא מורה במקצועה, היא גרה שנים רבות באילת וכיום גרה עם סבא ישקה בקיסריה.

סבא צבי פרקש זכרו לברכה - אבא של דורון - נולד על גבול רומניה / הונגריה. הוא עלה ארצה בגיל 18, התגייס לצבא ולחם בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום כיפור. לפני מותו התגורר בקיבוץ דברת.

סבתא אדית פרקש - אמא של דורון, תבדל לחיים ארוכים - נולדה בגרמניה למשפחה שומרת מסורת. היא עלתה ארצה במסגרת עליית הנוער והתגוררה בקיבוץ בית זרע. בהמשך היא התגייסה לצבא הבריטי, שם הכירה את סבא צבי ונישאה לו, והם עברו לגור בקיבוץ דברת.

סבא שלמה אלפיה - האב המאמץ של ענת בקיבוץ - נולד בדמשק שבסוריה ועלה ארצה לבדו בגיל 16. הוא עשה את כל הדרך ברגל מסוריה לישראל דרך רמת הגולן. במשך תקופה הוא ריכז קן של "השומר הצעיר", וכך הכיר את סבתא תקוה ונישא לה. כיום הם גרים בקיבוץ שער העמקים.

סבתא תקוה אלפיה - האמא המאמצת של ענת בקיבוץ - נולדה בעיראק ועלתה ארצה כתינוקת. בגיל 16 במסגרת "השומר הצעיר" עברה לקיבוץ שמיר, שם הכירה את סבא שלמה והם נישאו ועברו לקיבוץ שער העמקים.



רגע לפני הצבא

מסיום לימודי התיכון ועד לגיוס לצה"ל עמדו בפני תם מספר חודשים, והוא החליט להקדיש אותם לטיולים בעולם.

תומר ותם נסעו יחד לניו יורק, העיר שהיתה אהובה על תם במיוחד. בכל פעם שהזדמן לניו יורק, היו רגליו נושאות אותו לגריניץ' וילאג', שם אהב לשבת בככר וושינגטון ולצפות במשך שעות בכל הטיפוסים המוזרים שמנגנים ושרים, מלהטים להטוטים או משחקים שח-מט.

באותה נסיעה של לפני הצבא, ניגנו גם תם ותומר ברחובות ניו יורק, ואספו מטבעות בכובע כמיטב המסורת הקלושרית. משם המשיכו לקנדה, אחר כך לרומא, וקינחו ב"טיול תרמילים" ברחבי אירופה.



"תם פירקשת אותה" - קורס הטיס

כבן לאבא טייס, היה די צפוי שתם יבחר במסלול טיס בעצמו. אבא דורון לא ניסה להניא אותו, אבל הזהיר אותו מפני העבודה הקשה המצפה לו. תם החליט בכל זאת ללכת על זה, היה חשוב לו להעביר את שירות החובה הצבאי שלו במשהו מועיל ותורם. הוא עשה את מבדקי הטיס והתקבל. במהלך הקורס נוכח תם כי דורון צדק - אכן העבודה היתה קשה ותם לא הסתיר את העובדה שעברו עליו רגעים בהחלט לא פשוטים לאורך הדרך. "הקורס הוא שואה" נהג להגיד בדרכו המיוחדת, כשרצה לבטא את הקושי הרב שעבר עליו שם.

תם התגייס והתחיל את המסלול של קורס הטיס. הוא עבר את כל השלבים בהצלחה, את המכין והבסיסי ואת שנת הטיסה ואת הצ'קים שבסופם נקבע לאיזה סוג טיס הוא מיועד.

בסוף המסלול התבשר תם כי הוא יועד למסוקי קרב, ועבר להתאמן על מסוק האפאצ'י.

כמו כל דבר שתם עשה והצטיין בו, גם בקורס הטיס הוא הגיע בגאון לקו הסיום. לטקס קבלת הכנפיים בבסיס בחצרים יצאה משלחת גדולה של בני משפחה וחברים, כולם מריעים בגאווה לפרח הטיס הצעיר. החבר'ה שרקו והריעו לכבודו בהתרגשות, נשאו שלטים עם סיסמת היום: "תם - פירקשת אותה".

תם לא נהג לדבר הרבה, תמיד העדיף את עמדת המתבונן, המשקיף, הבוחן את העולם בעין נבונה ובראייה מפוקחת. אבל כשכבר דיבר, בטוח שהיה לו משהו חכם להגיד. פיו הפיק פנינים בלתי נשכחות, כמה וכמה משפטים שזרק לאוויר בנון- שלנטיות במהלך הקורס ובשנותיו כטייס קרבי לאחר מכן, הפכו עם הזמן למטבעות לשון השגורים בפיהם של כל הסובבים אותו ועליהם נאמר "זה משפט של פרקש". תם היה מודע לכך שהוא צריך לדבר יותר, ב"יומן תדריכים" מתקופת הקורס הוא אפילו רשם לעצמו הערות ותזכורות תחת 'דגשים לטיסה הבאה': לדבר יותר, לשאול יותר שאלות.

לאחר סיום הקורס שירת תם תקופה מסויימת בטייסת מסוקי האפאצ'י הרגילים, אך עד מהרה נשלף למעלה לתפקיד חשוב יותר ביחידת האפאצ'י החדשים - יחידת השרף.

מסוק האפאצי המשוכלל עליו החל תם לטוס נקרא Longbow - רכש חדש של חיל האויר. המסוק מצויד במערכות אלקטרוניות מתקדמות ביותר שמאפשרות פעולה בכל מזג אוויר, במנועים חדשים ובמכ"ם גל-מילימטר מתקדם, המותקן מעל הרוטור של המסוק.

תם היה הטייס הצעיר ביותר בארץ שהורשה לטוס במסוק המשוכלל הזה, והדבר נחשב כמובן להכרה מצד הצבא בכישוריו וביכולותיו יוצאות הדופן. עובדה זו לא מנעה מתם מלעסוק בעבודות גינון בטייסת בזמנים בהם לא היה צריך לטוס...

תם נכנס לפעילות שגרתית בטייסת. בתחילה היו היציאות הביתה רק בסופי השבוע, ולאט לאט עם הזמן הן הפכו לתכופות יותר, עד לרמה של יציאות יומיומיות, מלבד תורנויות וכוננויות.

כשעמדו לרשותו ימים או ערבים פנויים -התחיל תם להתוודע למנעמי העיר הגדולה תל אביב - הוא מגלה את אופציות הבילוי שלה ופשוט מתאהב בה. המסעדות, הברים, חיי הלילה, החיים הטובים!

כל אלה מתאימים לתם כמו כפפה ליד, וזו רק שאלה של זמן עד שהוא יסתער על העיר, והיא תשיב לו בחיבוק חם ואוהב.



דירת חמד בלב העניינים

בטייסת הכיר תם את אסא, טייס אפאצ'י שהפך לחבר קרוב, ובהמשך גם לשותף לדירה. אסא גר עם שותפים בדירה שכורה בתל אביב ותם נהג להתארח אצלו מספר ערבים בשבוע.

כשהיה מטוס התובלה פורק אותם במרכז, היו תם ואסא ממהרים קודם כל לשפת הים. היתה להם מין רוטינה של טבילה לילית במים, מעין טקס מעבר מ - Mode צבאי לאזרחי.

אחרי הטבילה הקצרה היו מגיעים לדירה של אסא, משתפצרים ויוצאים לבילוי לילי.

כעבור מספר חודשים החליט תם שהגיע הזמן שיהיה לו מקום משלו בתל אביב. הוא ואסא שמעו על דירה ברחוב ארלוזורוב שמתפנה בקרוב. זו דירה שטייסים מהטייסת מאיישים אותה מזה כמה שנים - בכל פעם שאחד הדיירים החליט לעזוב ולזוז הלאה, תמיד נמצא מישהו אחר בטייסת שיקפוץ על ההזדמנות לשכור את הדירה במקומו, וכך היא עברה מיד ליד כ"דירה של הטייסים".

תם ואסא מתלבשים על שיפוץ הדירה, כשענת, אמא של תם, תורמת המון לשיפוץ.

התוצאה - פנינה יפה ונעימה שהופכת להיות מעין דירת אירוח של החבר'ה. הדיירים הרשמיים הם תם ואסא שאליהם מצטרפת רעות, חברתו של תם - אבל בפועל זו ממש דירה של החבר'ה. בגלל המרכזיות של הדירה ונגישותה הקלה למקומות הבילוי, רוב היציאות בתל אביב מתחילות בדירה. היא נקודת המפגש אליה מגיעים כולם, ומשם הם יוצאים למלאכת לילם...

לפעמים נשארים בדירה, אוכלים, צופים בסרטים, מנגנים ושרים אל תוך הלילה. תמיד היו בדירה משקאות שתם אהב, הרבה וויסקי, והאווירה המריאה אל על.

מפעם לפעם היו יושבים החבר'ה וצופים ב - DVD בהופעות מצולמות של להקות וזמרים אהובים.

תם היה מביא את הגיטרה ומתחיל לנגן יחד עם הלהקות שעל המרקע, וכל מי שהיה בדירה הצטרף בשירה. זה היה סוג של הווי ושל בילוי שהשלים את מערך הבילויים בחוצות תל אביב.

שכן ידוע שגר באותו בנין הוא המשורר חיים חפר. מוזר עד כמה שזה יישמע, בין המשורר המפורסם לטייסים הצעירים שגילם ודאי כגיל נכדיו - נוצר קשר חם ואוהב. לא פעם העבירו יחד ערבים משותפים בנגינה, בשירה, בשתיה, בדיבורים, בשיחות נפש. לפעמים הוזמן המשורר חתן פרס ישראל למסיבות של החבר'ה הצעירים וכיבד אותם בשמחה בנוכחותו. תם, אסא ורעות אהבו והעריכו מאד את השכן החביב, ונראה היה כי היחסים הם הדדיים. רעות היתה מזמינה את חיים חפר לאכול אתם מרק שבישלה, או לקחה אליו עוגיות שהכינה. תם ואסא היו עוזרים למשורר בכל מיני תיקונים קטנים בבית. בתמורה היה הוא מביא להם פירות שונים שגדלים על העצים בבית שלו בעין הוד.

איזה חיבור יכול להיות בין צעירים בני שנות העשרים הראשונות לחייהם, לבין משורר ותיק, דמות כמעט מיתולוגית בהווייה הישראלית?

אצל תם - אין להתפלא על כך. היה בו עומק, רבדים נסתרים בעזרתם ידע לנווט בין מצבים, מקומות ואנשים שונים - ולהרגיש "בבית" עם כולם. הוא יכול היה להשתטות בקלות דעת, להיות עטוף בצחוקים ובבדיחות, ורגע אחרי להגג בעומק ובראיה פילוסופית על החיים. אי אפשר היה שלא להמשך אל תם כמו אל מגנט ענק שמקרין על כל הסביבה.

את כל עלילות תם בעיר הגדולה, וקווים לדמותו כבליין, נהנתן, שוחר החיים הטובים - אפשר לקרוא בפרק "החיים על פי תם"



זיווג משמים...

פרק מיוחד בחייו של תם תופסת מערכת היחסים שלו עם חברתו רעות.

קופידון עשה עבודה מוצלחת שאין כדוגמתה כששילח את החץ בעל שני הראשים: בצדו האחד היה רשום שמו של תם שובה הלב, פרח הטיס מקיסריה, ובקצהו השני היתה רעות, הילדה היפה מכוכב יאיר. הזוג המושלם הזה היה כמו בספרים, בסרטים, בחלומות... צעירים ויפים, אוהבים את החיים ואוהבים אחד את השני אהבה ענקית, אמיתית. היתה זו אהבה ממבט ראשון, ושניהם ידעו כי זו אהבת נצח.

ארבע שנים נהדרות עברו על הזוג היפה יחד, ארבע שנים אינטנסיביות של אושר, אהבה והנאה, כשתם משתדל "לבלוע" את החיים במנות גדולות, ורעות לצדו, עזר כנגדו.

בתקופה זו הבילויים, המסיבות, היציאות, הפאבים והמסעדות, הטיולים, השיחות אל תוך הלילה, השתיה והמוסיקה - כל אלה ממלאים את עולמו של תם, ובהם הוא משקיע את כל הזמן הפנוי שנותר לו לפני, אחרי, ובין משימותיו כטייס.

תחילת הקשר בין תם לרעות היתה רצופה מכשולים קטנים. לשניהם היו בני זוג אחרים, אבל כשהבינו שמה שקורה להם זו אהבה שלא מתדפקת על דלתו של אף אחד פעמיים בחיים, נפרדו מבני הזוג האחרים והתחילו לבסס את הקשר ביניהם.

זה היה קל?

לא ולא. את הפגישות הראשונות שלהם הם ערכו בבסיס בחצרים, בנוכחות משפחתו של תם. רעות הגיעה ועזבה יחד עם המשפחה, תופסת טרמפ על ההסעה לבסיס המרוחק. זו לא בדיוק התפאורה הכי אינטימית לזוג שרק מתחיל לבנות את הקשר שלו... אבל נראה שלטווח ארוך הנסיבות הללו לא שינו דבר, האהבה פרחה ומצאה את 'ערוצי התקשורת' הפרטיים שלה.

עם הזמן הפכו תם ורעות ליחידה אחת, כמעט בלתי ניתנת להפרדה. כל רגע פנוי שלהם בילו יחד ו"טרפו" את החיים בגדול.

כשתם שכר יחד עם אסא את הדירה בארלוזורוב, הוא הביא אתו כ"נדוניה" את רעות. היא הפכה להיות הצלע הנשית של המשולש, היד העדינה שהאצילה מנעימותה וטעמה על כל המהלכים בדירה.



יום ההולדת האחרון

כשהגיע תם לגיל 23, היתה מלחמת לבנון השניה בעיצומה. תם יצא לעשרות גיחות ושהה באוויר שעות רבות. ימים מטורפים, מלאי מתח, ותם הולך וצובר עוד ועוד עייפות מהטיסות הרבות.

יום הולדת? הוא בכלל שכח מזה!

אבל המשפחה והחבר'ה לא מוותרים, חייבים לחגוג לו.

דורון וענת מחליטים להפתיע את תם בטייסת: הם שוכרים אוטו גלידה עמוס בטעמים, ושולחים אותו לחלק גביעים מתוקים לכל החבר'ה בטייסת. הפוגה נעימה ומקורית בין גיחת קרב אחת לשניה.

והחברים? גם הם נחושים בדעתם לחגוג לתם כמו שצריך.

הם מארגנים ארוחה בדירה של תם ורעות, וכולם מנסים לעשות שמח. רעש מסוקים באוויר ללא הפוגה מזכיר לכולם שהארץ במלחמה. תם שקט, מהורהר ומרוחק, אבל לאט לאט מתחיל להתמסר לחגיגה. משחקים משחקי חברה, האווירה מתלהטת, בדיחות וצחוקים, מוסיקה ושתיה. תם מוציא את הגיטרה ומפליא לנגן, הערב תופס תאוצה והשמחה וקירוב הלבבות מטעים לחשוב שהכל כרגיל.

אף אחד לא ניחש שזהו יום ההולדת האחרון שיחגגו לתם.



היום הנורא מכל

6 ימים אחרי חגיגת יום ההולדת, מגיעה הבשורה הנוראה.

מסוק האפאצ'י בו טס תם התרסק אל הקרקע, והביא אל קצה את מסכת החיים הקצרה, קצרה מדי, של הנסיך היפה, עלם החמודות שכאילו ידע כי זמנו קצוב ולכן ניסה להספיק הכל, לתפוס הכל, לחבוק את כל העולם מהר, כאן ועכשיו.

24.7.06 שעה 11:50, בישראל של אמצע קיץ ואמצע מלחמה, אבד התם.



© כל הזכויות שמורות למשפחת פרקש

Dev By Mayrosewebs.com , Design by Aya