טוראי רחל זגלשטיין ז"ל

קורות חיים

בת אפרים-פישל ורבקה. נולדה בתאריך ה' בתשרי תרפ"ה (3.10.1924) בכפר מאידאן שבחלק הקרפטו-רוסי של מחוז מרמוש (אז- צ'כוסלובקיה) להורים חסידים נוטים לציונות.

בגיל 8 עברה עם המשפחה לעיר חוסט. למדה תחילה בבית-ספר צ'כי ואחר-כך בבית-ספר עברי, הצטיינה בלימודיה. הגיעה במהרה לידיעת עברית טובה בדיבור ובכתב והצטרפה לארגון "בני-עקיבא", היתה פעילה בתנועה. אחרי סיום בית-הספר עברה לבודפשט ללמוד מקצוע. נתקלה בקשיים בהשגת עבודה בגלל התעקשותה שלא לחלל שבת. אך בסוף הצליחה להסתדר לפי רצונה. המשיכה בפעילותה ב"בני-עקיבא", ביחוד בחוגי-לימוד, ופעם קיבלה פרס ראשון מוועדת התרבות של ההנהלה הארצית על הצטיינותה בידיעת תורה.

בשנת 1944 נשלחה למחנה אושבינצים והועסקה במיון החפצים של המושמדים. את האפשרות להשיג במקום עבודתה מצרכי אוכל ומלבושים, ניצלה להגשת סעד לרבים מכלואי המחנה, על אף הסכנה שבדבר. אחרי השחרור חזרה לבודפשט ולפעולתה כמדריכה ב"בני-עקיבא". מצאה את שני אחיה ושתי אחיותיה ששרדו מהמחנות, ובעזרת האח הבכור, חייל בבריגדה העברית שבא לבקרם, עברו לצ'כיה ומשם לגרמניה, לקיבוץ "בני-עקיבא" במחנה לנדסברג. אחרי תקופת הכשרה בקבוצת "אילה" בוילמדונה שבאיטליה העפילו באניה "כ"ג" שנתפסה על-ידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין. שם עסקה רחל בהוראת עברית לקבוצת נוער עולה.

משעלתה ארצה בראשית 1947 הצטרפה לקבוצת כפר-עציון ונקלטה במהרה בעבודה ובחברה, עבדה ביער ובשרותים. עמדה להיכנס בברית הנישואין עם חברה דוד וול, אשר גם הוא בין הנופלים. עברה אימונים בנשק, ובתקופת המצור למדה ושירתה בקשר וב"עזרה ראשונה". מילאה את תפקידה בשלמות ונשאה את התלאות באומץ ובאמונה ובנצחון, ויום אחד לפני נפילת הכפר עוד היתה חזקה ברוחה וראש דאגותיה היה להביא מים ומזון לפצועים שבמרתף המנזר הגרמני.

בפרוץ האויב לתוך הכפר נאבקה עם אנשי האויב עד נשימתה האחרונה ונפלה ביום נפול הגוש - ד' באייר תש"ח. בו ביום- ד' באייר תש"ח (13.5.1948) נפל גם אחיה, יהודה.

ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים בהר-הרצל בירושלים.